נג'אר ואח' נ' טלדור כבלי טלקום בע"מ

פסק דין

כב' השופטת ש' נאשף אבו-אחמד קיבלה ערעור על החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) ר' זועבי, וציוותה על הטלת עיקול זמני על נכסי המבקשים. על כך ביקשו המבקשים רשות לערער, כשהם מבקשים לשכנע, כי לא מתקיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה.

ביום 11.2.2014 נתקיים דיון בבקשת הרשות לערער, ובסיומה נתבקשו בעלי הדין להודיעני בתוך שבעה ימים לאילו נכסים ניתן לייחד את העיקול הזמני, לפי שווי הנכסים וסכום העיקול. עד הלום לא באה הודעה שכזו, כי אם בקשה של המבקשים ליתן החלטה בבקשת הרשות לערער, בשל העדר שיתוף פעולה מצד המשיבה.

בקצירת האומר אתאר, כי המבקשים קשורים היו בחוזה עם המשיבה, לפינוי פסולת של מפעלה לאתרי הטמנה מורשים. בשלב כלשהו קיבלה המשיבה הודעה מאת "המשטרה הירוקה", לפיה פסולת מן המפעל שלה נמצאה באתר פסולת פיראטי. מששמעה כך פעלה המשיבה מייד לפינוי הפסולת בעצמה ועל חשבונה, ביטלה את החוזה עם המבקשים, וּתְבָעַתָם לפיצוי על נזקיה בעקבות ההפרה. בד בבד עם הגשת התביעה ביקשה המשיבה ליתן צו עיקול זמני על נכסי המבקשים אצל מחזיקים שונים. כב' רשמת בית משפט השלום דחתה את הבקשה, משלדעתה לא נמצאו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה. ערעור על החלטתה נתקבל, כאמור, בידי שופטת השלום, שסברה כי מתקיימת תשתית ראייתית שכזו.

ההליך שלפניי הוא בבחינת "גלגול שלישי", ומשאין הוא מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם של בעלי הדין שלפניי, אין מקום להתערבותי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). למעלה מן הדרוש אומר, כי מקובלת עליי מסקנתה של כב' השופטת קמא בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, ובתוך כך מקובל עליי הניתוח שניתחה בהרחבה בהחלטתה.

חרף מסקנתי זו מצאתי ליתן למבקשים, בנקודה אחת, לשוב ולפנות לבית משפט השלום, על מנת לבחון את ההתאמה שבין שווייָם של הנכסים שעוקלו לבין סכום העיקול, על מנת לייחד את העיקול לנכסים בשווי סכום העיקול. מסקנה זו מתבקשת מכך, שהעיקול הוטל על שלל נכסים, זכויות וכספים, אצל מחזיקים רבים ומגוונים, ועל פני הדברים נראה, כי שווי הנכסים הללו עולה באופן ניכר על סכום העיקול. מכל מקום, שאלה זו ראויה לבירור, והיא לא קיבלה התייחסות בהחלטתה של כב' השופטת קמא, ככל הנראה משום שהמחלוקת שהדגישו בפניה בעלי הדין היתה סוגיית קיומה של תשתית ראיה לכאורה.

סיכומם של דברים, הנני דוחה את בקשת רשות הערעור, כפוף לאמור מעלה. מלים אחרות, צו העיקול נותר בעינו, ובידי המבקשים לשוב ולפנות לכב' רשמת בית משפט השלום, בבקשה שתבחן את ההתאמה שבין שווייָם של הנכסים שעוקלו לבין סכום העיקול, על מנת לייחד את העיקול לנכסים בשווי סכום העיקול.

נוכח תוצאה זו לא אתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ד, 20 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: